עברו שנים. הילדים גדלו והצמיחו טלפונים חכמים כאיבר אינטגרלי נוסף. צוציקית, אז בסוף כיתה ד’, קיבלה גם היא את המכשיר שהפך לאביזר שלא זזים בלעדיו.
אי שם כשצוציקית היתה בכיתה ב’ בביה”ס הקודם, התנעתי את הפרויקט לרכישה מרוכזת של טלפונים פשוטים. היה מוצלח – נרכשו לא מעט טלפונים והמודעות לנושא עלתה. מאז עבר זמן, ובמושב אליו עברנו כעבור כמה שנים, המציאות טפחה על פנינו וגם אנחנו נתנו לילדה טלפון אישי. הצטרפנו לסטטיסטיקה הסלולרית.
הדאגה העיקרית שלי התמקדה אז בחשש מהתמכרות. העובדה שרוב הזמן הפנוי שלה התמקד במסך או בבקשת זמן מסך נוסף רק הוסיפה לחרדה האינטואיטיבית שלי. אבל אני לא נוטה לסמוך על אינטואיציה בעיניים עצומות. התחלתי לחקור את הנושא, וככל שהעמקתי לא רק שנחרדתי לגלות שהחששות לא היו מיותרים, אלא נוספו להם חששות רבים נוספים – החל מפגיעה בעמוד השדרה, דרך פגיעה ביכולת ליצירת קשרים עמוקים ועד פגיעה בהבנה התקשורתית. מומחים לחקר המח, סוציולוגים ונוספים הציגו תמונה עגומה של המציאות הקיימת ופסימיות כבדה לגבי עתיד שממשיך באותו קו. אך מצד שני, הם הציגו גם דרכים מעולות לשינוי והתמודדות עם הבעיות הפוטנציאליות – החל מיצירת הרגלים אלטרנטיביים ועד לפתרונות קטנים כמו שינוי הגדרות בטלפון. וואלה! לא הכל מייאש. עם שינויים קטנים בהרגלים היומיומיים נוכל לשלוט בכל הרע שמגיע עם הטלפון! אפשר ללמוד להשתמש בטלפון נכון יותר!
המשמעות המיידית הייתה שצריך להטמיע הרגלים חדשים, חלק מהם ממש משני תפיסה.
אז איך מטמיעים הרגלים חדשים?
נקודות המוצא היו מאוד ברורות:
הידע חייב להגיע אל הילדים עצמם. זה לא יכול להגיע דרך ההורים, להם קשה יותר לשנות הרגלים, ובכלל – הרצאות להורים או תכנים שמועברים בווטסאפ מגיעים בד”כ לקהל המשוכנעים מלכתחילה, כך שאני לא בונה על שינוי מלמעלה. השינוי יגיע כשהילדים יפנימו בעצמם את ההשלכות של שימוש מזיק בטלפון ויבחרו לאמץ הרגלים בריאים כדי לשפר את איכות החיים שלהם עצמם.
אם נצליח להעביר את הידע לילדים כקבוצה ולהטמיע את ההרגלים האלה עוד בשלבים הראשונים כשהרגלי השימוש במסך שלהם רק נבנים, הם יוכלו להשפיע האחד על השני ולפתח ביחד הרגלים בריאים יותר ונכונים יותר, ויכול להיות שאפילו נצליח.
בנוסף, בדומה להצעה לרכישת טלפונים טפשים בכיתות הנמוכות, גם כאן הכיוון היה לשינוי חיובי ואקטיבי – מה כן כדאי לעשות, ופחות מה לא. הפחדה לא אפקטיבית ביצירת שינוי, היא רק מרחיקה. התכנים צריכים להציג את הסכנות האפשריות, אבל חייבים לתת את הפוקוס על כך שאנחנו לגמרי יכולים אחרת. אנחנו יכולים לבחור, זה בשליטתנו.
הדרך היתה ברורה. החלטתי להפיץ את הבשורה לעולם דרך הילדים.
אז איך מפיצים בשורה?
הצגתי את הרעיון באספת הנהגת הורים. אצלנו בבית הספר ההנהגה מתחלקת לצוותי עבודה, וביקשתי להקים צוות שיוקדש ספציפית לפרויקט הזה. ואיזה כיף, זה הצליח! ההנהלה היתה בעניין, הצוות הוקם, הצטרפו לא מעט הורים נלהבים, וסגנית המנהל המדהימה הכריזה שהיא תהיה השותפה שלנו מטעם בית הספר, תעזור לנו בתכנון ותוודא שהתכנים אכן הולמים ומתאימים. נפלא!
תכננו מערך מפגשים שיעסוק בנושאים הפחות מוכרים. בבית הספר יש חודש מוגנות ברשת ומדברים על הנושא מכל הכיוונים. זה נושא שגם ההורים מאוד מודעים אליו, ולכן בחרנו בנושאים אחרים כמו איך הטלפון פוגע ביכולת הריכוז שלנו, איך הוא משפיע על הבריאות שלנו ועוד. כל מפגש דרש עבודת מחקר מעמיקה. אני לא חוקרת מקצועית אבל ידע מהימן קל למצוא בימינו אם רק יודעים איך לחפש. וכך, כל מפגש ארז לתוכו כמה הרצאות טד של מומחים בעלי שם, ביחד עם מחקרים מקצועיים ממקורות מהימנים ככל שיכלתי למצוא. פירוט התכנים מופיע בסוף הדף.
כל התכנים עברו ביקורת של הצוות, עובדו ושונו בהתאמה עד שבסופו של יום נוצרו 4 מצגות תוכן מקיפות בתחומים שונים ואחת נוספת מותאמת לכיתות ב’. המצגות נבנו בצורה חווייתית ושבוצו בהן סרטונים, חידות ומשחקים שמשתפים את הכיתה. התכנים אושרו ע”י הסגנית והתחלנו לרוץ.
דוגמאות נבחרות מתוך המצגות:
ששה הורים התנדבו להעביר את התכנים בכיתות, בידיעה ברורה שרוב הסיכויים שהם יעבירו את המפגש בכיתה שבה אין להם ילדים משלהם. תותחים! התקבצנו כולנו למפגש הכנה שבו עברנו על המצגות ויצאנו לדרך.
הקדמנו את המפגשים בזום עם הורי השכבות הרלוונטיות שבו הצגנו את הרעיון ואת נושאי המפגשים, על רגל אחת. המטרה הייתה לחבר את ההורים לנושא, מתוך שאיפה שידעו להמשיך את הדיון עם הילדים בבית, אחרי המפגשים בכיתות.
מתוך ההדרכה להורים:
איך היה?
אדיר! היה כל כך כיף לדבר עם הילדים! הם שיתפו פעולה בהתלהבות, ושמנו לב שככל שהיו צעירים יותר כך היו צמאים יותר לשמוע עוד ועוד על הנושא. בכיתות ג’ ו-ד’ בחרנו להעביר את המפגשים ברצף של שבוע אחר שבוע, וממפגש למפגש הילדים סיפרו שהם באמת הלכו הביתה, סיפרו להורים, עשו שינויים, לא ישנו עם הטלפון בחדר השבוע, השתיקו צפצופי התראות…נחת. זה עובד.
ועם זאת, לאף אחד מהשותפים בתהליך לא הייתה ציפייה שהמפגשים הללו ישנו סדרי עולם. דיון כיתתי עם הורה נחמד ומצגת יפה בכיתה לא ישנו את ההרגלים של הילדים מקצה לקצה בן לילה. עם זאת, זו לגמרי התחלה. שינוי לא יקרה לעולם אם לא נבין את הצורך בשינוי, אם לא ייווצר שיח כלשהו בנושא. ואני וכל השותפים לדרך מקווים שזה בדיוק מה שהתחלנו – יריית פתיחה.
עוד הסקנו שיש צורך לחלק את המפגשים על פני השנים, כדי שבכל שנה יתעורר השיח בנושא מחדש, ולאט לאט הרעיונות יוטמעו. השאיפה היא שבשנה הבאה כל שכבה תקבל מפגש או שניים מתוך המערך שנוצר, החל מרגע לפני קבלת הטלפון כהכנה, כשכיתות ו’ יערכו מפגש מסכם לנושא שבו הם עצמם מעבירים את התוכן לצעירים יותר (למשל, כסדנה ליצירת הסכם שימוש כיתתי בווטסאפ, או קופסת מנוחה משפחתית לטלפון).
להעביר את זה הלאה
ואם כבר עשינו את כל זה, למה לשמור את זה לעצמנו?
בעמוד הבא אפשר למצוא את כל התכנים – המצגות המלאות (עם הערות והנחיות למנחה) + סרטוני הסבר + מצגות להעברה להורים, להורדה חופשית ומוכנים להעברה בבית הספר שלכם. רק למצוא כמה הורים מתנדבים שיודעים לדבר עם ילדים, לעבור על התכנים ולתאם עם בית הספר זמן מתאים להעברה.
אני ממש ממש ממליצה לעשות תהליך כולל – לא רק בכיתה שלכם אלא בכל השכבה, ואם אפשר בכל השכבות הרלוונטיות – מה טוב. ככל שיותר ילדים ישתמשו בטלפון שלהם נכון, כך גם הילדים שלכם ישתמשו בטלפון שלהם נכון יותר. לחץ חברתי עובד. והפעם – כולם מרוויחים.
רגע, ומה עם הטלפונים הפשוטים?
את הפרויקט אפשר להריץ כשהילדים כבר גדלו והמכשירים החכמים מתחילים לצוץ בשכבה, אבל אפשר בהחלט להריץ גם במקביל ליוזמת הטלפון הפשוט. אין סתירה בין הדברים, והם יכולים לבוא כהשלמה זה לזה.
תוכלו, למשל, להתאים את התכנים לסטטוס הסלולרי אצלכם בשכבה – אם רוב הכיתה קיבלה טלפון פשוט ולבודדים יש טלפון חכם, תוכלו להציג לילדים מפגש טעימות קטן (בדומה לזה שעשינו בכיתה ב’) ולהציג להם עקרונות בסיסיים לשימוש נכון במסך. אלה יכולים לשמש אותם כשהם משחקים בטלפון של אבא, בטלפון של חברים, או אפילו מול הנינטנדו או הטאבלט. אדרבא, ככל שהם יטמיעו הרגלי שימוש בריאים על מסכים אחרים, כך יהיה להם קל לאמץ הרגלים בריאים יותר כשיהיה להם מכשיר משלהם.
במקרה שלנו בחרנו להריץ את התכנית בכל השכבות כפרויקט הסברתי, ללא קשר לטלפונים הפשוטים. בכל כיתה הצגנו את הנושא בהתאם למצב הטלפונים בכיתה. כך למשל, בכיתות הנמוכות יותר, ביקשנו מהילדים להרים יד ולהשאיר אותה למעלה אם הם מדי פעם משחקים בטלפון של ההורים, מדי פעם משחקים בטאבלט… בסופו של דבר כולם הרימו ידיים. וכך הסברנו בקלות למה כולם צריכים לדעת להשתמש נכון, גם אם אין להם טלפון אישי. מ.ש.ל.
התכנים, בקצרה
מפגש 1 – ריכוז: עוסק ביכולת שלנו לשמור על ריכוז כשהטלפון החכם תמיד לצידנו. בתוך הנושא הרחב של ריכוז כללנו הן את היכולת שלנו לשמור על פוקוס בביצוע משימה והן את היכולת שלנו להתמקד במי שנמצא איתנו.
מפגש 2 – בריאות: גם במפגש זה בחרנו להתמקד בנושאים הפחות מדוברים: יציבה, שינה וחשיבות השעמום. לשימוש בטלפון השלכות בריאותיות נוספות (קרינה, פגיעה אפשרית בעיניים) אשר מדוברות לא מעט ולכן בחרנו שלא להעמיק בהן.
מפגש 3 – ווטסאפ: ההתכתבות בווטסאפ היא דרך תקשורת משמעותית (ולפעמים עיקרית) בין הילדים מחוץ לבית הספר. דיברנו, בין היתר, על הקלות שבה נוצרות אי הבנות בכתיבה, על מה אומרים ומה לא אומרים בקבוצה, למה לא שולחים תמונות מביכות לאף אחד ומה אף פעם לא נכתוב בווטסאפ.
מפגש 4 – חברות: על הצורך שלנו בקרבה אנושית ובקשר אמיתי, ומדוע חברות ברשת או חברות שטחית בהתכתבות לא מספקת לנו את הצרכים הללו. בסוף השיחה יוצגו גם דוגמאות לזיופים באינסטגרם, ועד כמה קל להציג בתמונה מציאות שונה מהאמת. השיחה מתאימה לתלמידי הכיתות הגבוהות יותר (ה’-ו’).
מפגש הכנה לטלפון לכיתות ב’: אצלנו בביה”ס רוב הילדים מתחילים לקבל טלפונים סביב כיתה ג’. מפגש ההכנה יועד לעזור להם לאמץ הרגלים בריאים יותר כבר מהיום הראשון עם טלפון ביד, ובשאיפה – עוד לפני קבלת הטלפון. המפגש נבנה כך שיתאים לכולם, כשלרוב הילדים אין טלפונים אישיים. נסביר שלכולם יש גישה לטלפון החכם ולכן כולנו צריכים לדעת איך להשתמש בו נכון.
מצגות להורים: בתום כל מפגש הסברנו לילדים שעכשיו יש להם ידע שההורים שלהם עדיין לא מכירים. סיפרנו להם שאת המצגות אנחנו נשלח גם להורים בווטסאפ, וביקשנו שהם יעברו איתם על המצגות ויסבירו להם – הרי עכשיו הם המומחים. להורים שלחנו את אותן המצגות שעברו בכיתה בתוספת הערה תמציתית לצד כל שקופית.
