אם הילד או הילדה שלנו היו באים ואומרים לנו שכל הילדים בכיתה מסניפים קוקאין, הולכים לאישה בזנות, עושים מרוצים עם הרכב, משתכרים בכל יום שישי ומשתתפים באורגיה, ושואלים אותנו אם אפשר בבבקשה בבקשה גם לקחת בזה חלק, נדמה לי שמרבית ההורים היו מסוגלים לומר לילדיהם “עד כאן”. אז למה כשזה מגיע לטכנולוגיה, ובפרט לאפליקציה שהיא 100% הדוניזם ניהליסטי ממכר ומסוכן כמו טיקטוק, הורים לא מעזים לשים גבול?

בזמן שבכירי עמק הסיליקון מציבים מגבלות נוקשות על ילדיהם בנושא זמן מסך, נראה שבארץ המגמה הפוכה. למה זה בעייתי? בין השאר בגלל שמחקרים עדכניים מראים שליישומים בסמארטפון יש את הפוטנציאל ליצור את אותן תגובות מוחיות המתרחשות כאשר עושים שימוש באלכוהול וסמים או כשמהמרים.

מדוע האפליקציה הפופולרית מסוכנת לילדים?

המחקרים בנושא טכנולוגיה בחינוך הולכים ומצטברים וניתן לזהות דפוסים, שכשמסתכלים עליהם כמכלול, מצביעים על צורך באיזון וזהירות כאשר מטמיעים שימוש בטכנולוגיה בכיתות.

לפני כשנה ווטסאפ שינתה את מגבלת הגיל מ – 13 ל- 16. השימוש באפליקציה חושף את הילדים מגיל צעיר לשפה בוטה, בריונות, סרטוני סנאף, עברייני מין ומצבי סיכון אחרים.

הסביבה והנסיבות של העידן הדיגיטלי מסייעות להתמכרות יותר מכל דבר שבני אדם חוו אי פעם בהיסטוריה. אם בשנות ה60 היו לנו סיגריות, אלכוהול וסמים שהיו יקרים ופחות נגישים, ב2017 יש לנו פייסבוק, אינסטגרם, סנאפצ’ט, פורנו, דוא”ל, קניות ברשת, משחקים והימורים.​

שורה של מחקרים מהשנים האחרונות מחזקים את ההנחה שהורים המוסחים מילדיהם בגלל הטלפונים פוגעים בהתפתחותם הרגשית והחברתית.

יועצות, צוותי חינוך ומנהלות השקיעו באיתור המרצה או הפעילות הטובה ביותר, פירסמו, שיווקו, הפיצו, הגיעו על חשבון זמנם הפרטי, ומי לא באו? ההורים. או לפחות ההורים שבאמת רצינו שיגיעו…​

פרקי הזמן שילדים מבלים מול מסך גדל באופן קבוע. אולם לצד היתרונות בכך, מחקרים רבים קושרים בין חשיפה ממושכת למדיה לבין התפתחות קוגניטיבית לקויה.